הספדו של דוד גיא

בס"ד

יום שלישי, י"ח בחשוון תשע"ה, 11/11/2014

הספדו של דוד גיא:

אני זוכר את הרגע שאבא ואמא בישרו לנו שמיכל בהריון. כששאלנו נו… מה יש בבטן? אבא יוסי בחוש הומור הטיפוסי שלו, ביקש מאיתנו שננחש. כששאלנו האם מודבר בבן?! התשובה הייתה לא. בת?! לא! נו… אז…. "יש לנו שני בנים!" סהר ואלמוג הנכדים הראשונים למשפחת שילוני.

כילד תמיד הפתעת אותנו בעומק ומהירות המחשבה. בתוך דקות היית פותר חידות הגיון שלכולם לא היה מושג איך לגשת אליהן. זכור לי שבחתונה שלי ושל גילי באת ביחד עם סהר לעזור לארגן את האולם. ילד נמרץ, בן 3, לוקח שני אבטיחים גדולים, אחד בכל יד, ומתקדם, ילד חזק! כשהתבגרת, יום אחר יום, הבנו איזו זכות נפלה בחלקנו להיות בחברתך. המופנמות התחלפה בחוש הומור מיוחד שאין שני לו, נתינה וטוב לב, תמיד נרתם ראשון לעזור בכל דבר. הילדים הוקסמו בקסמך ובכל מפגש רצו להיות בחברתך, אורי לא הפסיק לדבר עליך.

כשהגעת לרגע הגיוס לא התלבטת. חתרת לגיוס קרבי משמעותי. כשהבנת שהפרופיל לא מאפשר לך, לא ויתרת ודחפת קדימה לשירות משמעותי והתגייסת לפלגת אבטחת המתקנים של נצח יהודה בחיל האוויר. חלק מהיסטוריה בהתהוותה!

אלמוגי, היו לנו שיחות על המשך השירות. אני לחצתי ודחפתי שתצא לקורס קצינים, הרי איך אפשר שאדם כמוך לא יהיה קצין?! אתה התלבטת מאד ולבסוף העדפת להסתפק בקורס פיקודי ולהישאר במסלול הרגיל כדי שתוכל להשתחרר ולהתחתן עם אהבות לבך – נוי.

את האוצר הזה קטף בן רגע חיית אדם, רוצח שהתנפל עליך מאחור כשפל שבשפלים, חיית טרף שכל חייה אומנה וחונכה לרצוח ולהרוג. גם ברגעים האחרונים נאבקת כגיבור, לא ויתרת. ניסית בכל כוחך להיאבק ולנצח, אך כוחך לא עמד לך.

אלמוגי, אני מבקש שתשמור על ההורים היקרים שלך. שיהיה להם את הכוח להמשיך קדימה. שתשמור על לידורי אחותך הבכורה שהחיבור והקשר בניכם נראו לכל. על אחיך התאום סהר, בשר מבשרך, שבמשך שנות חייכם לא נפרדתם לרגע , צעד אחר צעד. על אוריאל שהסתכל עליך בהערצה והיווית עבורו דמות ומודל לחיקוי. ואחרונה תהילה הקטנה, אהבת חייך שהסתכלה, ליוותה והתגעגעה בכל רגע שלא היית במחיצתה.

אני מבטיח לך שנהיה כאן חזקים לשמר את מורשתך המפוארת: הנתינה האינסופית, הענווה, הנחישות והתרומה למען הכלל.

אלמוגי, סליחה עם פגענו בך.

אוהבים

המשפחה