אלמוג שילוני - סיפור חייו
המשפחה שלו. הילד שלהם.
אלמוג, אח תאום לסהר, נולד בירושלים ביום כ"ז בתשרי התשנ"ה (2.10.1994) למיכל ויוסף חי שילוני. אלמוגי – כך נקרא במשפחתו – הגיח לאוויר העולם חמש דקות אחרי סהר אחיו התאום, והיה לאח ללידור הבכורה ולאוריאל ותהילה הקטנים ממנו.
שנות הילדות הראשונות
אלמוג שילוני נולד בירושלים והתגורר בה עד גיל שנתיים, אז העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לעיר מודיעין. תכונות האופי של אלמוג אשר בשלו עם הגיעו לבגרות בלטו כבר בשנותיו הראשונות: הוא היה שקט, ביישן, ומופנם, מתון ושקול מאוד במעשיו ובמילותיו. אם נחבל או נפגע, היה זה נדיר שבכה או צעק. טובת האחר עמדה לנגד עיניו בגיל כה צעיר מאוד, והוא נמנע מלעורר דאגה מתוך התחשבות.
תקופת בית הספר – ערכים, עקרונות וראייה קדימה
מכיתה א' ועד ח' למד בבית הספר היסודי "חינוך עצמאי" ביישוב חשמונאים הסמוך למודיעין. הוא היה ילד חייכן ואוהב, בעל לב חם, המרבה לנשק ולחבק. הוא היה שלֵו ועצמאי מאוד, והמעיט בבקשת עזרה. אביו סיפר שבנו היה "שקט וקשוב, מבטו כה נבון, חיוכו כובש כל לב, ממש להתאהב. ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, שואל על מנת ללמוד באמת. תלמיד חכם ונבון. מוסרי, איש אמת, דבק ונחוש להצליח".
מבין האחים התאומים, היה סהר הבולט, הפעיל והנמרץ יותר. נראה כאילו אלמוג עשהאל המופנם גדל ב"צילו" אולם באותה עת הוא פיתח תכונות אופי ייחודיות ואישיות יוצאת דופן. אלמוג וסהר הרבו לבלות יחד, הם חלקו חדר, למדו באותה כיתה, טיילו יחד ברכיבה על אופניים ביוזמת אביהם ובהשתתפותו, רבו בניהם והגנו זה על זה בו בזמן, ובעיקר היו קשובים האחד לצרכי האחר. בדומה לתאומים רבים, גם הם פיתחו הומור פנימי מיוחד.
בראשית לימודיהם בכיתה ט', פנה כל אחד מהם למסלול נפרד. אלמוג עשהאל שילוני עבר לפנימייה של ישיבת "אור ברוך" בירושלים וסהר בחר במסגרת אחרת. בתקופה זו התגלו בו צדדים חבויים. הוא היה מסור מאוד ללימודיו והתעלה במיוחד בלימוד תורה. ראש הישיבה הוקיר מאוד את פועלו והוא הפך במהרה לדמות משמעותית בנוף הישיבה – תלמיד חכם בהיבט הלימודי-תורני ובעל תכונות ועשייה יוצאת דופן בכל הנוגע לצד החברתי-ערכי. הוא ניחן בחוש הומור מפולפל שהרשים את החברים הרבים שרכש גם בשכונת מגוריו, וזכה למקום של כבוד בקהילתו, בזכות אישיותו הממגנטת. אלמוג ובניו של הרב אליהו אלחרר, רב העיר מודיעין, איגדו סביבם ילדים ובני נוער, והפליאו בעשיית מצוות כדוגמת גמילות חסדים, איסוף אריזות מזון לנזקקים לקראת החגים וחלוקתן.
בהיותו בן שש-עשרה, עם תום לימודיו בכיתה י', החליט לעבור לישיבת "ידידיה" שבגני תקווה בה יכל ללמוד גם מקצועות חול, בהם יוכל לגשת לבחינות הבגרות.
במהלך שנתיים שקד רבות על לימודי המדעים המדויקים ומדעי הרוח והחברה, כדי להדביק את הפער הגדול שבינו ליתר התלמידים. זאת, תוך שהוא מצליח לסחוף אחריו רבים מחבריו לישיבה בזכות תכונות המנהיגוּת הבולטות שאפיינו אותו. אלמוג עשהאל הצליח והגיע להישגים נאים בבחינות הבגרות. על אף הקושי שחווה מעצם עזיבת בית ההורים, שנים אלה תרמו רבות לעיצוב אישיותו, חישלוהו וחיזקו אצלו את העצמאות והאחריות.
בזכות שליטתו במתמטיקה, היטיב ליישם את כישורי הגימטרייה בהם ניחן, ומצא רבדים נוספים של משמעויות במילים, במשפטים ובפסוקים שלמים. הדבר הפליא את זקני הקהילה ביישובו, אשר הרבו להתפלפל עמו, תוך שהוא מפגין בפניהם את ידיעותיו, בשקט ובצנעה האופייניים לו.
חייל של ערכים – תקופת הצבא
כצאצא למשפחת שילוני, שאהבת ישראל נר לרגליה, היה ברור לאלמוג עשהאל כי עם תום י"ב שנות לימודיו, יפנה לפעילות התנדבותית ולאחריה יתגייס וישרת נאמנה את מדינתו בתפקיד המשמעותי והמאתגר ביותר אותו יוכל למלא. שני סביו ואביו שירתו כחיילים קרביים, ושני דודיו – כקצינים. לאכזבתו, הפרופיל הצבאי שנקבע לו הִקְשָה על קבלתו לתפקידים הקרביים אותם רצה למלא אך הוא לא ויתר. אלמוג החליט לשפר את כושרו הגופני והמנטלי והקדיש לכך זמן ומאמצים. בביקור בבסיס נבטים, נחשף לפָּלְגָת "מגני הנגב" הכפופה לגף ההגנה הקרקעית אשר בטייסת תעופה, וחזר מוקסם. הוא הפך "מורעל" אמיתי וכיוון את כל מאמציו להתקבל לשורות הפָּלְגָה כלוחם מן המניין, מטעם "נצח יהודה", וזאת מעצם מעמדו כחייל חרדי.
אלמוג הלוחם
ב-21.3.2013, כעבור עשרה חודשים של שירות התנדבותי, התגייס אלמוג עשהאל שילוני ועבר סדרת הכשרות תובעניות בבית הספר למקצועות החי"ר (חיל רגלים) של חיל האוויר, כל זאת במטרה להפוך ללוחם מקצועי ומיומן בפָּלְגָת "מגני הנגב". במהלך הכשרות אלו רכש חברי אמת רבים. הוא בלט לטובה בביצועיו המבצעיים בקורסים השונים, ובייחוד בקורס מ"כים (מפקדי כיתות). אלמוג עשהאל פעל במלוא הנחישות למען השגת מטרותיו, ביושר ובכנות. באותה תקופה הוא גם חיזק ועודד את אחיו התאום סהר, עת שסייע לו להחליט על אופיו של שירותו הצבאי.
במהרה, הפך אלמוג עשהאל ליד ימינו של מפקד הצוות, ויכולות המנהיגות שלו באו לידי ביטוי. חבריו לצוות מעידים שלא קפא על שמריו, תמיד היה בפעולה, תוך שאיפה מתמדת להביא לשיפור המצב הקיים. כולם כאחד מעידים על אופיו החזק, על טוב ליבו ועל עיניו הכנות.
לאחד המסעות יצא אלמוג עשהאל כשהוא סובל מכאבים בברך. המסע החמיר את מצבו, אך חרף הכאב העז, לא התלונן, לא ויתר והמשיך בנחישות עד תום המסע, תוך שהוא משמש לחייליו דוגמה ומופת. הוא הפך למפקד נערץ ולדמות לחיקוי ומידותיו הפכו לשם דבר בעיני מפקדיו וחייליו. חבריו וחייליו העידו כי במהלך מבצע "צוק איתן", בקיץ 2014, הרגישו לצדו בטוחים במשימות המבצעיות. הוא נסך רוגע ואופטימיות, במיוחד בשעות קשות.
רווחת הפקודים לפני הכל
כמ"כ, מפקד כיתת לוחמים, היה אלמוג עשהאל שילוני ידוע כמי ששם את רווחת פקודיו בראש סדר העדיפויות. הוא האמין בלב שלם שלוחם שבע, שמצוקותיו מקבלות את מלוא תשומת הלב, הופך ללוחם נאמן, מיומן, איכותי ומקצועי הרבה יותר. לדוגמה, הוא הקפיד על בריאות השיניים של חייליו, ולפעמים אף ויתר על זכותו לקבל את אותם הטיפולים. הוא עמד בתוקף על מימוש זכויות חייליו בשיחות שניהל עם המפקדים הממונים עליו, וניכר היה שטובת פקודיו קיבלה תעדוף בולט, על פני טובתו עצמו. מפקדיו העידו כי לא ניתן היה לעמוד בפני קסמו האישי ועיניו הכנות והטובות.
אלמוג עשהאל נחשף לרקע האזרחי הקשה שבו גדלו אחדים מחייליו. הוא אימץ רבים מהם לליבו ואף לביתו. בייחוד היה רגיש לאוכלוסיית החיילים הבודדים. הם שטחו בפניו את סגור ליבם, כי ידעו שאלמוג עשהאל לא מרפה, נכנס לעומקן של בעיות על מנת להגיע לפתרון האופטימאלי ואף מצליח בכך. אביו של אלמוג עשהאל סיפר שבנו חשב כי לא ייתכן להשאירם לבדם בשטח בחופשות, ושכנע את הוריו: "אימא, אבא, אין לכם מושג כמה סבל לצד רצון לתרום יש אצל החיילים האלה". הוא אירח חיילים בודדים בביתו בסופי השבוע ודאג לכל מחסורם. חייליו, בני גילו, כינו אותו "אבא", בזכות יחסו החם והדואג.
בין לבין – תרומה לקהילה, השקעה במשפחה
ביציאותיו הקצרות לביתו – גם לאחר שבועות ארוכים בשירות – עם הגיעו לשכונת מגוריו במודיעין, הקפיד לבקר קשישה שכנה במטרה לסייע לה, עוד בטרם הגיע לביתו. טרם גיוסו, סעד מפעם לפעם את בעלה הקשיש, ועתה המשיך במסורת הביקורים. כאשר הגיע באיחור לברכהּ בשנה טובה, התנצל על שלא יכול היה לבוא קודם לכן, מאחר ושהה ביחידתו. אנושי היה ואכפתי.
בית הכנסת תפס מקום של כבוד בחייו של אלמוג עשהאל שילוני. הוא פעל לטובת המקום ולרווחת אנשיו, מתוך תחושת שליחות ובענווה. מעולם לא התפאר במעשיו הטובים.
כיבוד הורים היה ערך עליון עבור אלמוג עשהאל. כששב לביתו לחופשות מהצבא – במקום להשלים שעות שינה כמו חיילים רבים, התעורר בשבת עם שחר, הקפיד ללוות את אביו לבית הכנסת ולשהות במחיצתו מראשיתה של התפילה ועד סיומה. אלמוג ראה בכך זמן איכות משותף. בן מסור היה, חבר נאמן לאביו ובר שיח. עם אמו, מיכל, אהב אלמוג עשהאל לבשל מגיל צעיר. המטבח היה תחום השמור רק לשניהם. היא סמכה עליו בכול, אפילו בניקיון הבית ובעזרה בהכנות הרבות לפסח. עם לידור, אחותו הבכורה, ניהל בבגרותו שיחות רציניות ומשמעותיות שהותירו בה חותם ממשי. גם לאחיו הצעירים, אוריאל ותהילה, הקדיש מזמנו, ליטף במגע החם האופייני רק לו ושיחק איתם בהנאה מרובה.
י"ח בחשוון תשע"ה (10.11.2014)
בדרכו חזרה לבסיס דרך מתחם תחנת הרכבת "ההגנה", תקף את אלמוג מחבל בדקירות סכין. אלמוג עשהאל נפגע אנושות מהדקירות, אך לא ויתר, הפגין תושייה רבה ובכוחותיו האחרונים נאבק במחבל ומנע את נפילת נשקו לידיו. הוא פונה לבית החולים "שיבא" שבתל השומר במצב קשה, ומקץ שעות ספורות נפטר על שולחן הניתוחים.
בשם הבן
לאחר נפילת בנם, החליטה משפחת שילוני להנציח את זכרו של אלמוג עשהאל באמצעות הקמת בית אלמוג שילוני – בית חם לחיילים בודדים בעיר מודיעין. יסודות הבית והרציונל להקמתו הם ערכיו הבולטים של אלמוג והמוטו המרכזי: "כאלמוג היית בחייך. חי תחת המים, נסתר מכל עין. מחזק ומזין את כל הנושם סביבך".
