דילוג לתוכן

אלמוג שילוני -
סיפור חייו

השירות שלו

חייל של ערכים –
תקופת הצבא

כצאצא למשפחת שילוני, שאהבת ישראל נר לרגליה, היה ברור לאלמוג עשהאל כי עם תום י"ב שנות לימודיו, יפנה לפעילות התנדבותית ולאחריה יתגייס וישרת נאמנה את מדינתו בתפקיד המשמעותי והמאתגר ביותר אותו יוכל למלא. שני סביו ואביו שירתו כחיילים קרביים, ושני דודיו – כקצינים. לאכזבתו, הפרופיל הצבאי שנקבע לו הִקְשָה על קבלתו לתפקידים הקרביים בהם רצה לשרת אך הוא לא ויתר. אלמוג החליט לשפר את כושרו הגופני והמנטלי והקדיש לכך זמן ומאמצים. בביקור בבסיס נבטים, נחשף לפָּלְגָת "מגני הנגב" הכפופה לגף ההגנה הקרקעית אשר בטייסת תעופה, וחזר מוקסם. הוא הפך "מורעל" אמיתי וכיוון את כל מאמציו להתקבל לשורות הפָּלְגָה כלוחם מן המניין, מטעם "נצח יהודה", וזאת מעצם מעמדו כחייל חרדי.

המתנה שלנו

הסיפור שלו,
הזכרונות שלנו

המשפחה שלו. הילד שלהם.

אלמוג, אח תאום לסהר, נולד בירושלים ביום כ"ז בתשרי התשנ"ה (2.10.1994) למיכל ויוסף חי שילוני. אלמוגי – כך נקרא במשפחתו – הגיח לאוויר העולם חמש דקות אחרי סהר אחיו התאום, והיה לאח ללידור הבכורה ולאוריאל ותהילה הקטנים ממנו.

אלמוג שילוני נולד בירושלים והתגורר בה עד גיל שנתיים, אז העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לעיר מודיעין. תכונות האופי של אלמוג אשר בשלו עם הגיעו לבגרות בלטו כבר בשנותיו הראשונות: הוא היה שקט, ביישן, ומופנם, מתון ושקול מאוד במעשיו ובמילותיו. אם נחבל או נפגע, היה זה נדיר שבכה או צעק. טובת האחר עמדה לנגד עיניו בגיל כה צעיר מאוד, והוא נמנע מלעורר דאגה מתוך התחשבות.

From 1st to 8th grade he attended the "Independent Education" elementary school in Hasmonaim settlement near Modi'in. He was a smiling and loving child, with a warm heart, who often kisses and hugs. He was very calm and independent, and belittled asking for help. His father said that his son was "quiet and attentive, his look so wise, his smile conquers every heart, literally falling in love. Head and first for everything in holiness, asks in order to learn the truth. A smart and intelligent student. Moral, a man of truth, devoted and determined to succeed."

Among the twin brothers, Sahar was the more prominent, active and energetic. It seems as if the introverted Almog Asahel grew up in his "shelter", but at the same time he developed unique character traits and an extraordinary personality. Almog and Sahar spent a lot of time together, they shared a room, studied in the same class, went cycling together at their father's initiative and with his participation, their sons fought and protected each other at the same time, and above all they were attentive to each other's needs. Like many twins, they also developed a special inner sense of humor.

At the beginning of their studies in the 9th grade, each of them turned to a separate path. Almog Asael Shiloni transferred to the boarding school of the "Or Baruch" yeshiva in Jerusalem and Sahar chose another setting. During this period, hidden sides were discovered in him. He was very dedicated to his studies and excelled especially in learning Torah. The head of the yeshiva highly valued his work and he quickly became a significant figure in the yeshiva landscape – a smart student in the academic-Torah aspect and with exceptional qualities and actions in regards to the social-value side. He was endowed with a peppery sense of humor that impressed the many friends he made even in his neighborhood, and earned a place of honor in his community, thanks to his magnetic personality. Almog and the sons of Rabbi Eliyahu Elharar, Rabbi of the city of Modi'in, united children and teenagers around them, and were amazing in doing mitzvahs such as charity giving, collecting food packages for the needy for the holidays and distributing them.

When he was sixteen years old, upon finishing his studies in the 10th grade, he decided to move to the "Yadidia" yeshiva in Beni Tikva where he could also study special subjects, in which he could take the matriculation exams.

Over the course of two years, he worked hard on studying the exact sciences and the humanities and social sciences, in order to catch up with the big gap between himself and the rest of the students. This, while he manages to drag many of his friends to the yeshiva thanks to the outstanding leadership qualities that characterized him. Almog Asael succeeded and achieved good results in the matriculation exams. Despite the difficulty he experienced from leaving his parents' home, these years contributed a lot to shaping his personality, sharpened him and strengthened his independence and responsibility.

Thanks to his mastery of mathematics, he was able to apply the gematria skills he was gifted with, and found additional layers of meaning in words, sentences and complete verses. This surprised the elders of the community in his settlement, who often argued with him, while he demonstrated his knowledge to them, with his characteristic quietness and modesty.

ב-21.3.2013, כעבור עשרה חודשים של שירות התנדבותי, התגייס אלמוג עשהאל שילוני ועבר סדרת הכשרות תובעניות בבית הספר למקצועות החי"ר (חיל רגלים) של חיל האוויר, כל זאת במטרה להפוך ללוחם מקצועי ומיומן בפָּלְגָת "מגני הנגב". במהלך הכשרות אלו רכש חברי אמת רבים. הוא בלט לטובה בביצועיו המבצעיים בקורסים השונים, ובייחוד בקורס מ"כים (מפקדי כיתות). אלמוג עשהאל פעל במלוא הנחישות למען השגת מטרותיו, ביושר ובכנות. באותה תקופה הוא גם חיזק ועודד את אחיו התאום סהר, עת שסייע לו להחליט על אופיו של שירותו הצבאי. במהרה, הפך אלמוג עשהאל ליד ימינו של מפקד הצוות, ויכולות המנהיגות שלו באו לידי ביטוי. חבריו לצוות מעידים שלא קפא על שמריו, תמיד היה בפעולה, תוך שאיפה מתמדת להביא לשיפור המצב הקיים. כולם כאחד מעידים על אופיו החזק, על טוב ליבו ועל עיניו הכנות. לאחד המסעות יצא אלמוג עשהאל כשהוא סובל מכאבים בברך. המסע החמיר את מצבו, אך חרף הכאב העז, לא התלונן, לא ויתר והמשיך בנחישות עד תום המסע, תוך שהוא משמש לחייליו דוגמה ומופת. הוא הפך למפקד נערץ ולדמות לחיקוי ומידותיו הפכו לשם דבר בעיני מפקדיו וחייליו. חבריו וחייליו העידו כי במהלך מבצע "צוק איתן", בקיץ 2014, הרגישו לצדו בטוחים במשימות המבצעיות. הוא נסך רוגע ואופטימיות, במיוחד בשעות קשות.

כמ"כ, מפקד כיתת לוחמים, היה אלמוג עשהאל שילוני ידוע כמי ששם את רווחת פקודיו בראש סדר העדיפויות. הוא האמין בלב שלם שלוחם שבע, שמצוקותיו מקבלות את מלוא תשומת הלב, הופך ללוחם נאמן, מיומן, איכותי ומקצועי הרבה יותר. לדוגמה, הוא הקפיד על בריאות השיניים של חייליו, ולפעמים אף ויתר על זכותו לקבל את אותם הטיפולים. הוא עמד בתוקף על מימוש זכויות חייליו בשיחות שניהל עם המפקדים הממונים עליו, וניכר היה שטובת פקודיו קיבלה תעדוף בולט, על פני טובתו עצמו. מפקדיו העידו כי לא ניתן היה לעמוד בפני קסמו האישי ועיניו הכנות והטובות.

אלמוג עשהאל נחשף לרקע האזרחי הקשה שבו גדלו אחדים מחייליו. הוא אימץ רבים מהם לליבו ואף לביתו. בייחוד היה רגיש לאוכלוסיית החיילים הבודדים. הם שטחו בפניו את סגור ליבם, כי ידעו שאלמוג עשהאל לא מרפה, נכנס לעומקן של בעיות על מנת להגיע לפתרון האופטימאלי ואף מצליח בכך. אביו של אלמוג עשהאל סיפר שבנו חשב כי לא ייתכן להשאירם לבדם בשטח בחופשות, ושכנע את הוריו: "אימא, אבא, אין לכם מושג כמה סבל לצד רצון לתרום יש אצל החיילים האלה". הוא אירח חיילים בודדים בביתו בסופי השבוע ודאג לכל מחסורם. חייליו, בני גילו, כינו אותו "אבא", בזכות יחסו החם והדואג.

בין לבין

תרומה לקהילה,
השקעה במשפחה

ביציאותיו הקצרות לביתו – גם לאחר שבועות ארוכים בשירות – עם הגיעו לשכונת מגוריו במודיעין, הקפיד לבקר קשישה שכנה במטרה לסייע לה, עוד בטרם הגיע לביתו. טרם גיוסו, סעד מפעם לפעם את בעלה הקשיש, ועתה המשיך במסורת הביקורים. כאשר הגיע באיחור לברכהּ בשנה טובה, התנצל על שלא יכול היה לבוא קודם לכן, מאחר ושהה ביחידתו. אנושי היה ואכפתי.

בית הכנסת תפס מקום של כבוד בחייו של אלמוג עשהאל שילוני. הוא פעל לטובת המקום ולרווחת אנשיו, מתוך תחושת שליחות ובענווה. מעולם לא התפאר במעשיו הטובים.

כיבוד הורים היה ערך עליון עבור אלמוג עשהאל. כששב לביתו לחופשות מהצבא – במקום להשלים שעות שינה כמו חיילים רבים, התעורר בשבת עם שחר, הקפיד ללוות את אביו לבית הכנסת ולשהות במחיצתו מראשיתה של התפילה ועד סיומה. אלמוג ראה בכך זמן איכות משותף. בן מסור היה, חבר נאמן לאביו ובר שיח. עם אמו, מיכל, אהב אלמוג עשהאל לבשל מגיל צעיר. המטבח היה תחום השמור רק לשניהם. היא סמכה עליו בכול, אפילו בניקיון הבית ובעזרה בהכנות הרבות לפסח. עם לידור, אחותו הבכורה, ניהל בבגרותו שיחות רציניות ומשמעותיות שהותירו בה חותם ממשי. גם לאחיו הצעירים, אוריאל ותהילה, הקדיש מזמנו, ליטף במגע החם האופייני רק לו ושיחק איתם בהנאה מרובה.

לאחר נפילת בנם, החליטה משפחת שילוני להנציח את זכרו של אלמוג עשהאל באמצעות הקמת בית אלמוג שילוני – בית חם לחיילים בודדים בעיר מודיעין. יסודות הבית והרציונל להקמתו הם ערכיו הבולטים של אלמוג והמוטו המרכזי: "כאלמוג היית בחייך. חי תחת המים, נסתר מכל עין. מחזק ומזין את כל הנושם סביבך".
בדרכו חזרה לבסיס דרך מתחם תחנת הרכבת "ההגנה", תקף את אלמוג מחבל בדקירות סכין. אלמוג עשהאל נפגע אנושות מהדקירות, אך לא ויתר, הפגין תושייה רבה ובכוחותיו האחרונים נאבק במחבל ומנע את נפילת נשקו לידיו. הוא פונה לבית החולים "שיבא" שבתל השומר במצב קשה, ומקץ שעות ספורות נפטר על שולחן הניתוחים.
Call Now Button