אחי,
איך אני כותב לך את זה, אני לא יודע. אני מנסה כבר כמה ימים ולילות לכתוב ולשפוך את כל מה שיש לי בלב. איזו אבדה קשה. איזו חוויה בלתי נשכחת שנצרבה לי בראש ולא תשכח לעולם. חוויה שאני לא מאחל לאף מפקד בעולם לחוות – לקבור את החייל שלו שאהב, גידל וחינך.
יש לי כל כך הרבה דברים לומר לך ועלייך שלא הספקתי. אני לא יודע מאיפה להתחיל. הראש שלי מערבב את כל המחשבות. מה עכשיו? איך המשפחה ממשיכה בלעדייך? איך החברה ממשיכה בלעדייך? זאת שרצית להישבע לה לעולמים.
חייבים להיות ריאליים – המצב לא יחזור לקדמותו. אתה איננו ומה שנותר אלו רק הזיכרונות שנשארו ממך וכל הערכים שהטמעת באנשים סביבך ובחיילים שלך בעיקר.
אני זוכר את הימים שאני, אתה ולירן ישבנו אצלי במשרד והתבדחנו על הזוגיות של כולנו. איך אצלכם במגזר החרדי הכל הולך מהר ולא ממתינים. אתה, שהתחלת את הכול בתור בקשה ואז הבנתי שכוונתך רצינית להציע נישואים לחברה שלך נוי היקרה, שכרגע השארת לבד. אבל אני מאמין שאתה לצידה, גם אם זה לא פיזית. אתה, אתה פשוט שם! מרגישים אותך.
זוכר את הרעיון להצעת נישואים שהצעתי לך והתלהבת נורא? באמת שכל כך רציתי שתעשה את זה. ראיתי על הפרצוף שלך את האושר ואיך שאהבת את הרעיון שהצעתי לך. אולי ביום מן הימים אעשה זאת בעצמי לחברה שלי רק בזכותך.
אלמוג, המכה הייתה קשה לכל הפלגה וגם לי באופן אישי, מאד. אספר לך סוד: בלוויה שלך העמדתי פנים ש"הכל בסדר ושצריך להמשיך הלאה", אבל זה היה רק בשביל החיילים שלנו (להיות המפקד בחוד החנית בכוח ולהשרות הרגשה של עוצמה, חוזק ואיתנות). מבפנים, אלמוג, אני נקרעתי. אני יודע שהחיילים שלנו בחיים לא יבינו אותי, כי יום אחרי הלוויה לא הופעתי בפלגה, אבל זה, אלמוג, כי הייתי חייב משענת לעצמי. לנשום, לחשוב, לבכות ולהוציא את השכול.
כל כך הרבה זיכרונות עולים לי לראש, עד כדי כך שהכל מתערבב לי. מקווה לא לשכוח שום דבר.
אני חייב לציין בפנייך משהו שאותי אישית מאד ריגש. רק בהלוויה שלך הבנתי מה עשית "מאחורי הגב" שלי, כדי לשמור על צניעותך. איך עזרת לחיילים בכיתה, בצוות ובפלגה שלך. התרגשתי מאד לשמוע איך קיבלת את אברהם בידיים רחבות לבית שלך וגרמת לו להערכה רבה אליך ולדת היהודית. אני חושב שפתחת בפניו את גודל העוצמה של משפחתיות ושברת את שכבת הקרח הדקה שהייתה בו. בזכותך הוא חזר לתקשר עם המשפחה שלו.
אלמוג, כמו שאתה כבר יודע, אני בן אדם מאד מאמין ומאד מחובר לדת. אני בטוח ששמעת וראית מלמעלה שנבחרו שני חיילים מהכיתה שלך לקורס מ"כים וצריכים לסיים בע"ה בעוד שלושה שבועות וחצי את הקורס. אחד מהחיילים זה שרעבי. הוא סיפר לי כשפגשתי אותו את גודל המשמעות שלך בעיניו, שאתה בעצם הגורם לזה שהוא יצא לקורס מ"כים ושידגול בכל הערכים שנתת לו בדיוק כמו שאתה נהגת לעשות כשהיית המפקד שלו. שרעבי יהיה מפקד טוב – אני בטוח בזה, בדיוק כמו שהייתי בטוח בך.
אתה חסר לי פה בישיבות סגל. לוקח זמן להתרגל לזה שאינך איתנו עוד. בזכותך, כמו שאתה בטח יודע, הוריך החליטו להקים בית לחיילים בודדים שמטרתו לקבל חיילים בודדים מובהקים וחריגים מהפלגה וצה"ל כולו כאחד, לבית שיעניק חום ואהבה כמו בכל בית בישראל.
היה מירוץ בתל אביב לכבודך. אני וטל המקסים (הבחור שלא הכיר אותך ועושה הכל כדי להנציח אותך לעוד שנים רבות) רצנו יחד במירוץ. מצד אחד הרגשתי גאווה ללבוד את החולצה עם הכתובת "בית אלמוג" על שמך. מצד שני הרגשתי עצב קודר שאינך רץ איתנו וכל זה בעצם מפעל לזכרך והנצחתך.
עמרי שושני, מפקדו הישיר של אלמוג
