אנו יושבים פה, חברייך מבית הספר. מנסים אך לא מצליחים לעכל שאתה לא יושב איתנו. לא הספקנו לעשות מפגש מחזור, והנה אנחנו יושבים פה כולם עם סהר, אחיך, שהוא בדיוק כמוך. יושבים ומעלים זיכרונות.

אלמוג כולם אומרים שמתת על קידוש השם, אבל הם שכחו לומר שאלמוג חי על קידוש השם. שבכל מקום שהיית תמיד היית מדבר ומחזק את האנשים – אם זה להתחזק בשבת, בתפילה, בין בני אדם וכדומה.

הדמות שלך שהכרתי ולמדתי להכיר גם מסיפורים של אחרים אחרי מותך, נתנה לי עוד כמה נקודות שלקחתי לעצמי מהאישיות שלך. על המפקד שהיית לפקודייך, על הקשב לסביבה, ההקרבה הזו מצידך שעלתה לך בזמן ניצחי.

אלמוג – אח שלי המלאך, בחיים לא נטשת אותי ואף אחד אחר בשטח עד שלא הייתה לך בחירה וגם אז יצאת הכי גבר שיכולת. אני אתגעגע אליך מאד. כל פעם שאזכר בך הלב ייסדק יותר.

יש לי כל כך הרבה דברים לומר לך ועלייך שלא הספקתי. אני לא יודע מאיפה להתחיל. הראש שלי מערבב את כל המחשבות. מה עכשיו? איך המשפחה ממשיכה בלעדייך? איך החברה ממשיכה בלעדייך?